יום שבת, 3 בדצמבר 2011

רשמים ותמונות מטיול בכל-בו שלום, מוזיאון דיסקונט ותערוכה של צבי לחמן – 2/12/2011

(טיול מאורגן ע"י מכון אבשלום בהדרכת רונית אתרוג).
התמונות כלל לא מראות את הטיול אלא כמה דברים שמשכו את עיניי, כולל כמה הסברים וקשרים אפשריים למראה עיניים.

כל בו שלום: המוזאיקה של גוטמן שבקומת הכניסה ומודלים ותמונות בקומה ראשונה. המוזאיקה היא בגודל מרשים (לא זוכר כמה מטרים). אני דווקא התרשמתי מקטע קטן שבצילום. רואים בו את התחלת תל אביב: רחובות אחד העם פינת הרצל, עם הגימנסיה המקורית. מה זה מזכיר?  

זה מזכיר את מפת מידבע, גם היא ממוזאיקה עם תיאור ירושלים מהמאה השישית לספירה. המוזאיקה נמצאת בכנסייה מעבר לירדן. איך גוטמן הגיע לשם? הוא לא היה צריך להגיע לעבר הירדן, אלא היה מספיק שראה את הרצפה בלובי של YMCA בירושלים! שם על הרצפה ישנו העתק של המפה המפורסמת.

אני מניח שגוטמן רצה להעביר מסר כלשהו, אולי שתל אביב הינה ירושלים של ימנו? לא יודע...
מכלבו שלום יצאנו לשדרות רוטשילד, והנה, מוצב שם הקיוסק הראשון של תל אביב, שנולד ביחד עם העיר:

אם כבר אנטיקות, ליד גוטמן עומד, עדיין זקוף, הפנס הראשון של תל אביב:

 ברח' הרצל ראיתי אדן יפה ומוזנחת:

בפינה של רוטשילד ואלנבי יש ציור יפה על הקיר, קצת גבוה לטעמי, בהתחשב עם הפרטים. חבל שדברים כאלה כבר לא נעשים וכאשר אנשים עם נשמה מציירים ברחוב, העיריה מוחקת אותם...

שימו לב לצורת חור המנעול בעדו ניתן לראות את ציור הנוף.

נכנסנו למוזיאון דיסקונט, שם מצאתי מכר על הקיר:  יהודי תימני רוכב על חמור וקורא ספר, כנראה תהילים. (לפני שבועיים ראיתי אותו רוכב במוזיאון תל אביב):

מצאו את האיור הזה מתחת למספר שכבות צבע ישן, ומיד ידעו שהוא ציור של מאיר גור אריה, שעשה את הסילואטות האלה שכולנו מכירים מספרי ילדים- חלוצים וכיוצא בזה. מהתמונות המוכרות אני מעדיף אחת די מסובכת עם מסר ארוטי (לדעתי).
           
כנראה גור אריה חשב שאנחנו ירדנו מהעצים. אם רצה סיפור תנ"כי - הדבר לא נכון, ואם רצה סיפור "אבולוציוני" - הדבר נכון עוד פחות. אולי בגלל זה התמונה לא קיבלה את התפוצה המגיע לה.
נעזוב קופים ונחזור לתימני. לאחרונה התימני על החמור, הפעם בקרמיקה, נמכר על ידי בתו של האמן בעבור 17000 $:

ניתן לראות מספר הבדלים בין שתי היצירות:
באיור שבבנק דיסקונט:                            בקרמיקה:
העץ משמאל משלים את התמונה              אם לא הייתי רואה את העץ בדיסקונט לא הייתי יודע שהדבר הסימטרי הנורא שעומד שם הוא עץ.
ה-"רקע המזרחי" הושג על ידי בתים         מגדל דוד על ההר: כלומר, ירושלים.
טיפוסיים.
התימני נועל "פנטופלות" מזרחיות וזולות  התימני נועל נעליים אירופאיות, אפילו עם עקב.
החמור רזה עם אפשרויות רביה.              חמור שמן, שלא מתרבה עם אוזניים של BUGS BUNNY
                                                            מסגרת "בצלאלי" יפה.

מה הקשר בין גוטמן וגור אריה?
העתק מפת מידבא שגוטמן רמז במוזאיקה שלו נמצאת ב-YMCA. ומי עבד בהקמת YMCA?
לא אחר מאשר גור אריה.
גוטמן מצא לנכון לשלב רמזים על עבודות של אחרים בעבודות שלו, והנה עוד רמז אחד.

בכניסה לבניין יש תיבת חרום של מכבי האש עם ציור שמהדהד את התימני עם החמור מהקומה למעלה:

במוזיאון ראיתי את מפת תל אביב של ארץ ישראל המנדטורית שפרסמה חברת ביטוח.
בפינה התחתונה הימנית רשום:  "COMPILED BY ZEV VILNAY":

בהמשך הגדלה של "תל אביב מרכז" מאותם ימים:

בהמשך הלכנו לראות בגלריית אלון שגב שבשדרות רוטשילד  את עבודות הפסל צבי לחמן.
באדיבותו, הוא בא לפגוש אותנו.
צילמתי אותו מנסה להסביר במילים, דברים שכבר הסביר בצורות, נפח ורקמה.
בהמשך תמונת פורטרט של האומן ועוד אחת של האמן וידו, בתנוחת הסברה
 מקיפת  נפחים, כדרוש מפסל. (כאילו שניתן להסביר אמנות...).      
                                                            

לדעתי ניתן ללמד איך להתבונן באמנות בצורה כוללנית מבלי אפשרות להסביר יצירה פרטנית.
מההסברים לא ניתן להבין, כיוון שההבנה הינה חוויה פרטית של כל אחד בנפרד.

ממשיך עם פסל:


מבחינה פורמלית יש מספר דברים שניתן להגיד: אני רואה (כמובן) אישה בהריון אך זאת
תשובה שלא מובילה לשום מקום. אני רואה תסרוקת מיוון העתיקה ובכלל, מהזווית בה
צילמתי, אני רואה פנים שכאילו הגיעו היישר מאטיקה העתיקה.
האם מדובר ב-"גברת" DESPOINA, האישה שלא ניתן לדעת את שמה?
"לדעת" באיזה מובן? לדעת כמו במקורות או כמו בספר טלפוני?
אישה בהריון יכולה להיות התקווה לחיים חדשים, האביב, אחרי חורף מדכא.
זה החלק הנחמד של מעגל החיים. מצד אחד המוות, מצד שני הלידה, ששוב מובילה למוות.
לא יודע, אך היה שווה ביקור.

היו עוד כמה פסלים. אהבתי את הפסל הבא:


כיוון שמדובר באישה מבוגרת, החישוק שהיא מחזיקה אינו HOOLA HOP, אלא יתכן שהוא חישוק של כסא גלגלים. אני תמיד מתרחק מנושאים "רפואיים", אך פסל זה של הגברת הזקנה מעולמנו אנו (MUNDANE), מאוד מצא חן בעיניי. אם הייתי עומד שם עוד קצת, הייתי מתחיל לדבר עם הסבתא.

התפזרנו. אכלתי נקניקיה עם בירה אצל פרנק והביתה.

תגובה 1:

  1. איזה יופי!
    בהצחלה עם הבלוג!

    השבמחק